<h1>מה שהיא טווה בכל יום גם כן משקל חמש סלעים שתי שהם משקל ל' דרהם או משקל ס' דרהם ערב, ואוקיה של דמשק זכרנוה לקמן</h1>
<h2>דף מט:</h2>
עוד כתב ז"ל [רמב"ם בפיה"מ חולין ר"פ ראשית הגז] משקל הסלע כ"ד דרכמונים שמשקל אחד מהם י"ו גרעיני שעורה ע"כ. ולפי"ז יהיה משקלו של סלע ששה דרהם כנעניים, וזה ששעורות הדרהם הם ס"ד וכדלקמן, כפלנו כ"ד בי"ו והיוצא מהכפל חלקנו על ס"ד. במקום הזה ראיתי להאריך במשקלות והמטבע לפי שיש מהם בארץ שאינו בחו"ל וההיפך. גרסינן פרק שור שנגח ד' וה' [ב"ק ל"ו ע"ב] אמר רב יוסף כל כסף האמור בתורה הוא כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה, פירוש של תורה כגון שלשים של עבד חמישים של אונס ושל מפתה מאה של מוציא שם רע. וכן חמש סלעים של בן הן דאורייתא דהכי תניא מסכת בכורות פרק יש בכור לנחלה חמש סלעים של בן במנה צורי.
בפרוטה של מְקַדֵש, כתב הגאון שהוא כסף מדינה ולא כסף צורי שכך אמרו (בכורות נ' ב') אמר רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה סתם כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. עוד אמר ז"ל ואנו אב בית דין שאמרנו פרוטה רבע חבה אלו על דרהם אל ערב היינו סומכים, גם שיעורו משונה בכמה מקומות. ושאמרנו רבע חבה לא שעור קצוב מדבר ידוע אלא קצבה מדבר שאינו ידוע לנו כאדם שאומר חלק אחד מקצ"ב חלקים, כי ודאי אין נודע באמונה הפרוטה כמה היא. ואף על פי ששנינו קדושין פרק קמא (י"ב א') פרוטה אחד משמונה באיסר האטלקי, הרי אמרו שיער רבי סימאי בדורו פרוטה אחד משמונה באיסר האטלקי, ולא הוצרכנו לומר כך אלא שהודיע רבי סימאי שאותו איסר שהיה בדורו של רבותינו הוא האיסר שהיה בדורו ועכשיו אינו נודע. ועל מה שאמר רבינו סעדיה ז"ל שהאיסר הוא אחד מכ"ד ממשקל זהוב של ישמעאלים, והפרוטה חלק מכסף מן קצ"ב חלק ממשקל דינר הערבי, כתב עליו זה הגאון אב בית דין והוא רבינו האיי ז"ל שמר רב סעדיה הקל בדבר, ומי שמשער ממטבע כסף מחמיר הוא, וכן שנינו (עדויות פ"ד מ"ז) ואלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל שב"ש אומרים בכסף ובשוה כסף וב"ה אומר בפרוטה ובשוה פרוטה. וכן שמר רב סעדיה מיקל, על דבריו אינה מקודשת עד שיתן לה שוה פרוטה כסף שהוא אחד מקצ"ב ממשקל מטבע של זהב והיא יתרה על משקל פרוטה שמן מטבע של כסף, ואין לו ראיה ואין סומכין על דבריו ומקילין אלא מחמירין. ואף בפרוטה מן מטבע של כסף מצריכין גט, דאיסור הוא וקיימא לן ספק איסורא לחומרא, ושל תורה היא וקימא לן (עבודה זרה ז' א') בשל תורה הלך אחר המחמיר, וכן הענין במה שאמרו פרק אלו מציאות חמש פרוטות הן עד כאן. ופרק הזהב אמרינן ולא פליגי הא דאיקור איסרי וקם עשרין וארבעה בזוזי הא דזול איסרי קם תלתין ותרתין בזוזא, ומסקנא דכי אמרינן איסר אחד מכ"ד בדינר נפקא מינה לאקדושי אשה הוא כשהאיסר הוא כך. והרי"ף מסכת קדושין פרק קמא כתב והפרוטה שיעורה חד מן קצ"ב בזוזא דששנ"ג דהוא דינר זהב של ערביים, נמצאת פרוטה על פי השעור הזה חצי חבה לפי שהדינר צ"ו חבה, עד כאן. ולפי זה יסכים עמו רבנו סעדיה. וחבה שהזכיר הרב ז"ל אינו רוצה לומר גרעין של חרוב כסתם חבה בלשון הישמעאלים אלא חבה פה הוא גרעין של שעורה. וכזה הזכירה הר"מ ז"ל ושתיהם כסף צורי. ושל דבריהם כסף מדינה כגון מנה מאתים של כתובת אשה, או כענין המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים זוז, וכדאמרינן פרק מציאת האשה (כתובות ס"ז א'). ופי' זוזי דהכא, פשיטי דאמרינן (שם ס"ה ב') אמר אביי חמשין זוזי פשיטי, ממאי מדקתני בד"א בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו ואי ס"ד חמשין זוזי ממש עני חמשין זוזי מנא ליה אלא חמשין זוזי פשיטי, וכדאיתא סוף פרק אף על פי (שם), כלומר כסף דדבריהם והוא ששה דינרין ורביע מכסף צורי שהרי מנה י"ב דינרין וחצי.
זוז הוא משקל צ"ו שעורות שהם כ"ד קירט. מסכת מעשר שני פרק ב' (מ"ח) גבי הפורט סלע של מעשר שני, פירש הר"מ ז"ל (בפיהמ"ש שם מ"ו) הסלע הוא מכסף והמעות מנחשת מפותח, ושם (בפיהמ"ש שם מ"ט) התבאר שהסלע שני שקלים ודינר רביע הסלע, ורבעה הנזכר במשנה שם הוא רביע שקל והוא חצי דינר. ומשנת הפורט זכרוה גם כן פרק הזהב (בבא מציעא מ"ה א'). והלכה כב"ה שהפורט סלע מעשר שני בירושלם שקל כסף ושקל מעות, כלומר כשירצה אדם בירושלם להחליף סלע ולהחזירו מעות, לוקח מה שירצה שקל כסף ושקל מעות כלומר שחציו לבד יחליף אותו במעות של נחשת. וששה חלוקות הם בדבר, ב"ה שמעתו, וב"ש מתירין לעשות כל הסלע מעות, הדנים לפני חכמים אומרים שיחליף אותו ברובע, ורבי עקיבא אומר שמינית, ורבי טרפון אומר ארבעה אספרי כסף, ושמאי אומר שלא יחליף כלל אלא שיניחנו בחנות ויוציא עליו עד שישלם הסלע. פירוש אספר הוא שם מטבע היוצא בארץ יון, ושמעתי ששוה חצי דינר כסף פחות מעט, ואם כן יהיה זה משקל שבעה גרעיני חרוב ומשהו, ונחשוב שיהיה הסלע שוה עשרים אספרי. אם כן לרבי טרפון יחליף מהסלע חומש ואם כן תמצא בזה, כל, וחצי, ורביע, וחומש, ושמינית, ואין כל. ויש מפרשים "של דבריהם" קנסות דרבנן וכיוצא בהם.
שקל הוא לשון תורה וכן כסף, ולשון חכמים סלע והוא תרגום שקל, אם כן שקל וכסף וסלע שלשתם ענין אחד הוא. ובדברי חכמים נמצא ששקל הוא חצי סלע בדרך הנחה, כאמרם פרק מציאת האשה (כתובות ס"ט ב') האומר תנו שקל לבני בשבת והן ראויין לתת להם סלע נותנין להם סלע. וכן מסכת בכורות סוף פרק קמא (י"א א') דבי נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דרבי טרפון, אמר ליה כמה בעינן למיתב לכהן אמר ליה הרי אמרו עין יפה בסלע, עין רעה בשקל, בינונית ברגיא. אמר רבא הלכתא ברגיא וכמה תלתא זוזי. פירוש סלע ד' דינרין, שקל ב' דינרין, רגיא ג' דינרין, שזוז הוא דינר. עוד בההיא פרק (שם ה' א') משה רבינו גזבר נאמן היה ובקי בחשבונות היה [ומנה של קדש כפול היה] וכו'. בקע הוא מחצית השקל, משקלו קצ"ב שעורה שהם מ"ח גרעיני חרוב שהם משקל שלשה דרהם כסף צורי. ורבי אברהם בן עזרא כתב בקע משקלו, בקע חצי שקל מגזרת נבקע. ואף אנו נאמר לרבותינו ז"ל פרס, חצי מנה מגזרת פרוסה, וכן אמרו על מחיצה פלוגתא דכתיב (במדבר ל"א מ"ג) ותהי מחצת העדה, וכדאיתא פרק השותפין שרצו ברישא (בבא בתרא ב' ב').
ברם פעמים יאמר בתורה כסף וירצה בו משקל גרה שהוא המשקל היותר קטן שבתורה, וכדאמרינן ריש פרק שבועת הדיינין (שבועות ל"ט ב') כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים והאי כסף הוא גרה, והגרה הוא מעה וכן תרגומו (שמות ל' י"ג). וכן פירש רש"י (שבועות ל"ח ב' ד"ה שתי) שתי כסף שתי מעות דהא שתי לשון נקבה הוא והן שליש דינר, דשש מעה כסף דינר. ואמרינן הטענה שתי כסף מה כלים שנים אף כסף שנים, והם שני מעין. וכן הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף לב"ה, בכל אלו נזכר כסף ולקחוהו חכמים בשם מעה. וא"כ יש תמה על מאי דאמרינן פרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ה ב') כסף אין פחות מדינר כסף, ואימא נסכא דכתב מטבע, ואימא פריטי, אמר רב נחמן באתרא דלא סגי פריטי דכספא, אמאי לא אמרינן נמי הכא מעה. ומסתברא שמעה אין בה צורת מטבע כלל אלא שהיא חתיכה של כסף משקלה י"ו שעורה, ומאחר דשני ליה וכתב ליה מטבע תו לא אקשי ואימא מעה דלית ליה צורה. וזו ההלכה שנויה מסכת מנחות פרק בתרא (ק"ז א'), וכן מסכת שקלים ירושלמי פרק שלשה עשר שופרות (פ"ו ה"ד) דתנן הרי עלי זהב לא יפחות מדינר זהב, אמר רבי אלעזר והוא שהזכיר צורה אבל לא הזכיר צורה מביא אפילו צינורא בעלמא. ופירוש צינורא, ברזל שעל ראש הכוש שטווין בו. ובמנחות (שם) אמרינן צינורא קטנה של נחשת למאי חזי, אמר אביי שמוחטין בה פתילות ומקנחין בה את הנרות, וכן מחטין וצינורות. נקח לשון חכמים, סלע משקלו שפ"ד שעורה וכל זה לשטת הר"ם ז"ל, רביעיתו צ"ו והם משקל דינר שהסלע ארבעה דינרין. ושפ"ד הוא אחר שהוסיפו חכמים על שקל תורה שתות שהיה מתחלה ש"כ. של שקל תורה היה משקל הדינר פ' שעורה שהוא רביעית ש"כ.
מסכת קדושין פרק קמא (י"ב א') שש מעה כסף דינר, מעה שני פונדיונות, פונדיון שני איסרין, איסר שני מסמסין, מסמס שני קונטרונקין, קונטרינקין שתי פרוטות, נמצא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי, והוא האיסר הנזכר שיש בו שמונה פרוטות. משקל מעה י"ו שעורות, וכן כתב הר"מ ז"ל הלכות טוען ונטען פרק ג' (ה"א) אין מודה מקצת חייב בשבועות התורה עד שיודה בפרוטה או יותר ויכפור בשתי מעין כסף, וכמה היא פרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי, וכמה הם שני מעים משקל ל"ב שעורים כסף מזוקק. זה הוא הדבר הנראה לי בשעור כפירת הטענה. ורבותי הורו שכפירת הטענה הוא משקל י"ט שעורות וחצי שעורה מן הכסף, ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו, ויראה לי שהוא טעות, ע"כ. והרב בעל העטור הולך בדרך שהזכיר הר"ם בשם רבותיו, שכתב ז"ל ושתי כסף דקאמר כסף מדינה הוא כדגרסינן בפ"ק קדושין, והם עשרים גרגרי חטה כסף במשקול, ולא מחייב שבועה עד דטעין ליה בהכי ובשויו וכפר ליה בכ' פחות חצי גרגיר ומודה בחצי גרגיר דהיינו פרוטה עד כאן. פונדיון ח' שעורות, איסר ד', מסמס ב', קונטרונק שעורה, פרוטה חצי שעורה. כתב הרמב"ם ז"ל הלכות שקלים פרק א' (ה"ב) שקל שהיה בימי משה רע"ה והוא הנאמר בכל מקום בתורה הוא שמשקלו ש"כ שעורה, וחכמים הוסיפו עליו כמשקל המטבע שנקרא סלע בזמן בית שני שהיה משקל הסלע שפ"ד שעורה בינוניות. אם כן היה התוספת של חכמים ס"ד שעורה שהם י"ו קירט והוא משקל הדרהם הכנעני. גרה שעשינו מעה יהיה לפי חשבון שאנו בו בשקל ארבע ועשרים גרה, והכתוב אומר עשרים גרה השקל. שקל של תורה שהוא שקל של משה רבינו [ע"ה] הוא ש"כ שעורה והוא בעל עשרים גרה, וזה כשתכפול כ' על י"ו. המאזנים על זה כשתחלק ש"כ על עשרים, לפי שי"ו הם שעורות המעה שהוא הגרה. ושקל של תורה אחר שהוסיפו עליו חכמים הוא שפ"ד שעורה כי הוא בעל כ"ד גרה בתוספת ד', וזה כשתכפול כ"ד על י"ו. המאזנים על זה כשתחלק שפ"ד על כ"ד שיצא י"ו, או חלק שפ"ד על י"ו ויצא כ"ד. וכן אם חלקת ש"כ על כ' יצא י"ו ואם חלקת ש"כ על י"ו יצא כ'. גרסינן בספרא והלא סלע של הקדש אינו אלא מ"ח פונדיונות, ומה טיבו של פנדיון זה קלבון לפרוטרוט, כלומר שהנותן פנדיון לשלחני לקחת ממנו סלע נותן לו מ"ט פנדיון, וקלבון לעולם הוא תוספת בחליפין, ופרוטרוט נגזר מפרוטה, כלומר הפרוטה הקטנה. מנה הוא משקל מאה דינרין. דינר פרוטותיו קצ"ב, והוא על זה הדרך דינר ששה מעה, דינר י"ב פנדיון, דינר כ"ד איסר, דינר מ"ח מסמס, דינר צ"ו קונטרונין, דינר קצ"ב פרוטות.
ולתוספת ביאור עוד שתראה כיון הגאונים ז"ל באמרם פרוטה היא חצי שעורה, איסר, כ"ד כמוהו הם דינר, והפרוטה הוא חלק משמונה מהאיסר. אם כן באיסר ח' פרוטות שהם ח' חציי שעורה שהם ד' שעורה שלמים, כפול כ"ד על ח' ויהיו לך פרוטות הדינר, והם קצ"ב פרוטות שהם קצ"ב חציי שעורה. ואחר שהאיסר הוא ד' שעורה שלמים, אם כן האיסר הוא חבה ערבית כלומר גרעין חרוב שהוא קירט. ולפי זה החשבון הקירט לא נוכל עשוהו פחות מד' שעורה שלמים. ואם כן יהיה הפרוטה שמינית חבה כנענית שנזכיר למטה. ואם רובע חבה מן הדרהם אלערב שהזכיר הגאון רבינו האיי הוא זה הכנעני הוא ז"ל המקל, לזה נחלק הדבר עד שיתבאר לכל. ונאמר רבינו האיי ז"ל יש לשער דעתו בפרוטה כמה היא מתוך לשונו והוא שאמר פרוטה רבע חבה ושסומך על דרהם אלערב, נניח תחלה שאותו דרהם כדרהם הכנעני שלנו הגדור למטה ככספו וכמשקלו, גם יתבאר דרהם שלנו כמה פרוטות נחשת יש בו וכל התלוי בהם. אם כן זאת החבה שהזכיר ז"ל אם היא חבה סתם שהוא גרעין חרוב, ויהיה רביעיתו משקל שעורה אחת ושוה פלוס מצריי, או משקל עשרים קירט מגרוטאות של נחשת בארץ כנען. ואם הוא גרעין שעורה לא קירט יהיה הרביעית רביעית שעורה, שוה רביעית פלוס מצריי, או משקל ה' קירט נחשת. ואם דרהם שלו כדרהם שלנו במשקלו אלא שכספו נקי ויהיה החבה גרעין חרוב יהיה רביעיתו שעורה שהיא מכסף דרהם שלנו משקל שעורה וחצי, שוה פלוס וחצי מצריי, או משקל ל' קירט נחשת. ואם גרעין שעורה, יהיה מכסף דרהם שלנו במשקל רביעית שעורה ושמיניתה שוה רובע פלוס ושמיניתו, או משקל ז' קירט וחצי נחשת. ואם דרהם שלו אינו כדרהם שלנו במשקל לא נוכל לרדת לסוף דעתו. הרי"ף ז"ל שאמר בפירוש הפרוטה חצי שעורה מכסף נקי שוה מדרהם שלנו חצי שעורה ורביע שעורה, והוא חצי פלוס ורביע מצריי, או משקל ט"ו חבה נחשת כלומר ט"ו קירט. הרי שמצאנו לרבינו האיי ארבעה פרוטות, שתים בכסף דרהם שלנו, האחת פלוס אחד, והשנית רביע פלוס, ושתים בכסף נקי, האחת פלוס וחצי, והשנית רובע פלוס ושמינית הפלוס. ואחר שהוא ז"ל משבח המחמיר לא נוכל לקחת לו אלא או רביע פלוס לכסף דרהם שלנו או רביע פלוס ושמיניתו בכסף נקי. ונראה שכמו שהרי"ף הוא בכסף נקי, גם כן כספו נקי שכלם קב ונקי, ויהיה שעור פרוטה לרבנו האיי ז"ל חצי שעור הפרוטה שהיא לרי"ף. נמצא פרוטת הרי"ף הוא חומש קירט ושליש רובע שעורה. ומן הפשוט שזכרנו למטה, תהיה הפרוטה חלק אחד מי"ד ממנו.
דינר זהב הוא כ"ד דינרי כסף שהוא שש סלעים, וזה סלע ארבע דינרין, הכה ד' על ו' ויהיו כ"ד דינרין והסלעים שש. דרכון הוא שני סלעים וכדאיתא פרק גט פשוט (בבא בתרא קס"ה ב') גבי דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות משנים, וכן (שקלים פ"ב מ"א) מצרפין שקלים דרכונות. אסתרא פלגא דזוזא, והוא טרפעיקא וזולת אלו הרבה. כסף צורי, פירושו כסף זך ומזוקק אין בו כלל תערובת. פרק יש בכור לנחלה מאי מנה צורי, אמר רב אסי מנה של צורי רבי אמי אמר דינר ערביא, רבי חנינא אמר איסתירא סורסי. תוספתא סוף מסכת כתובות (פי"ב הי"ד) כסף שדברה בו תורה בכל מקום זהו כסף צורי. כסף דדבריהם הוא הנקרא כסף מדינה, פירוש מטבע ירושלם והוא שהשמיני ממנו כסף נקי ושבעה חלקיו נחשת. סלע מדינה לפי חשבון זה הוא חצי דינר צורי, וזה סלע דאוריתא ד' דינרין בשל צורי, וסלע מדינה הוא שמיניתו שהוא חצי דינר, וזהו שאמרו פרק שור שנגח (בבא קמא ל"ו ב') ההוא גברא דתקע ליה לחבריה וחייבו המזיק בסלע מדינה, ואמר הניזק הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ליה נתביה לעניי, הרי שהם ז"ל קורין סלע מדינה פלגא דזוזא וכן הרבה. ככר זהב, כתב רבי יונה אבן גנאח משקלו שלשת אלפים שקל בשקל הקדש, והוא עשרת אלפים זהב בשקלי הערב, ושקל הקדש עשרים גרה, ואלה הגרות גרות השקלים האלה לא גרות הזוזים. וראיתי בקצת הפרושים כי הככר מאה ליטרין ע"כ.
אחר ההקדמה הזאת נוכל להעריך אלו המטבעות לכל מין שימצא מהמטבע. בארץ ישראל יש עמנו היום מטבע יוצא במשקל, והוא לבן ושמו דרהם נוקרא, צורתו עגולה קטרו כחצי אצבע בגודל, וכן זה המטבע יוצא בעמון ומואב סיחון ועוג בסוריא וארץ מצרים בשוה. והוא הדרכמון המצרי שמזכיר הר"ם ז"ל וכדלקמן. משקלו לעולם לא ישתנה והוא י"ו גרעיני חרוב, והגרעין הזה קורין חבה או קירט, וקירט הוא לשון רבותינו ז"ל. כל קירט משקלו ד' גרעיני שעורה, אם כן שעורות הדרהם הם ס"ד. וכן הזכיר הרופא אבן סינא בספר הקנון הגדול בענין המשקלים והמדות אמר וכל קירט ארבעה שעורים, וכן גם כן נוהגים הסוחרים והעם. הדרהם הזה יש לו פרוטות נחשת קורין להם פלוס ומספרם ס"ד וכך הוא השער השוה, וא"כ הקירט הוא ד' פלוס והשעורין פלוס אחד. ולפעמים עושים פרוטות רעועות קטנות ואז לא יצאו כי אם במשקל, ויהיה משקל שמונים דרהם שוה דרהם. ואולי זה השם הוציאוהו מלשון חכמים ז"ל דאמרינן פרק הזהב (בבא מציעא מ"ז ב') אלא אמר רבי יוחנן מאי אסימון פלוסא, פרש"י ז"ל דבר שאין עליו צורה קרוי אסימון והיינו פלוסא. וכן פרק במה אשה יוצאה (שבת ס"ב א') אי משום צורתא ליעבד ליה פלוסא, פי' ז"ל ליעבד ליה פלוסא וליעבד עליה צורתא. וי"מ פלוסא משקל, על שם שאינו שוה אלא משקלו כסף, או מפני שדרך לשקול בה, והוא מלשון (ישעיה מ' י"ב) ושקל בפלס הרים. ובארמית עשרים שקל כסף עשרין פלוס דכסף. הדרהם הזה יש בו מכסף נקי עשרה קירט וב' שעורה ושני שלישי שעורה, לפי שהדרהם לעולם שני שלישיו הם כסף נקי ושלישיתו נחשת. אחר שהסלע הוא כ"ד דרכמונים שמשקל כל אחד מהם י"ו גרעיני שעורה ויהיה בדינר ו' דרכמונים שהם צ"ו שעורה, קרוב הדבר לומר שהדינר הוא דרהם וחצי ממטבענו הנזכר ר"ל הדרהם, וזה שהדרהם י"ו חבה וכל חבה ד' שעורה, הכה ד' על י"ו ס"ד, חציו ל"ב, מס"ד עד צ"ו ל"ב, נמצאו בצ"ו שהם מספר שעורות הדינר שלשה פעמים ל"ב, וכל ל"ב הוא חצי דרהם אם כן הדינר משקלו דרהם וחצי. והפנדיון הוא שמינית הדרהם, והדרכמון הוא רובע דרהם. וראיתי לר"ם (לרמב"ם) חשבון קרוב לזה בפירוש מסכת בכורות פרק יש בכור (פ"ח מ"ח) שקל כסף סלע שלשתם שם לדבר אחד. משקלו כ"ד דרהם והדרהם משקלו י"ו גרגרים, ואלו הן גופי התלמוד ואין ספק בהם, וקבלה מהרב אביו שאלו הגרגרים הם שעורים, ואמר ז"ל ואיני יודע לו שום טעם. ומצא דרהם של מצרים ס"א גרעיני שעורה. ולפי זה משקל הסלע שהוא שפ"ד שעורים יהיה מדרהמי מצרים ו' ורובע וחלק מי"ו בקירוב, וזה כשתחלק שפ"א על ס"א. חלק ס"א על י"ו שהם קרטי הדרהם ויהיה הקירט שלשה שעורה וחצי שעורה וחלק אחד מל"ב שבשעורה. ואל גאון מבבל כתב בתשובה שחמש סלעים של בן הם ל"ג דרהם וחצי, ואין ספק שהוא מדרהמי בבל אבל של מצרים יהיו ל"א וחצי, וזה בהכות ה' על ו' ורביע וחלק מי"ו, ושלשים של עבד קפ"ט אלא שמינית דרהם, וחמשים של מפתה שט"ו אלא רובע והכל בקירוב. וכל המשקלים האלה כסף מזוקק מן המובחר שאפשר להיות והוא שקראוהו ז"ל כסף צורי. אבל של דבריהם בכתובות וקנסות כסף מדינה כלומר מטבע ירושלם שהשמינית כסף והשבעה חלקים נחשת, ואמר שגם זה מקובל מהרב אביו ז"ל.
דינר של תורה משקלו דרהם וחצי שהם כ"ד קירט, שעורותיו צ"ו והכל כסף נקי, ושוה הדינר הזה מדרהמי כנען ב' דרהם ורובע, ושל דבריהם שוה רובע דרהם וחצי קירט, וזה שקירט דינר של דבריהם הם ג' שהם שמינית כ"ד, שעורותיו י"ב כי הוא שמינית דינר של תורה. ואם תרצה להעריך הדרהם לאחד מהם, כבר ידעת שקירטיו י"ו ושעורותיו ס"ד, ויהיה הדרהם הכנעני שני שלישי דינר תורה, ודינר של דבריהם יהיה חומש הכנעני אלא שליש אחד. ולזה כתב הר"ם ז"ל הלכות אישות פרק י"ד (הט"ו) גבי ההיא וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת בפרק אף על פי (כתובות ס"ג א'), המורד על אשתו ואמר הריני זן ומפרנס אבל איני בא עליה מפני שאני שנאתיה מוסיפין לה על כתובתה משקל ל"ו שעורים של כסף בכל שבת ושבת, והם ממטבע דרהם כנעני י"ג קירט וחצי קירט. עוד שם המשרה אשתו על ידי שליש לא יפחות לה מקביים חטים או ד' קבין שעורים, ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבלה ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר. ונותן לה מטה ומפץ, מותר מזונות לבעל מותר בלאות לאשה. ונותן לה מעה כסף לצרכיה, ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מותר מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו, משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל, בד"א בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו. והר"ם ז"ל פירשו פרק י"ב (מהלכות אישות ה"י) כמה מזונות פוסקין לאשה פוסקין לה לחם שתי סעודות בכל יום סעודה בינונית של כל אדם באותה העיר, אם חטים חטים אם שעורים שעורים וכן אורז או דוחן או משאר מינין שנהגו בהם, ופוסקין לה פרפרת כגון קטנית או ירקות וכיוצא בהן ושמן לאכילה ולהדלקה ופירות ומעט יין אם מנהג נשים שישתו יין, ופוסקין ג' סעודות בשבת ונותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכיה כגון פרוטה לכבוס או למרחץ וכיוצא בהן. קביים חטין הם ח' מאות זוז שהם אלף ומאתים דרהם כנענים שהם כ"ד אוקיא של דמשק שהם שני ליטרין דמשק. אם כן הסעודה ליטרא לחם, ושעורים יתן כפלים. חצי קב קטנית שהם ג' מאות דרהם שהם ו' אוקיא שהם חצי ליטרא דמשק. קב גרוגרות ליטרא דמשק. מנה דבלה משקל ק"נ דרהם שהם שלש אוקיא. חצי לוג שמן משקל נ"ב דרהם שהם אוקיא וב' דרהם. ומה שפי' הר"מ ז"ל על קביים דגמ' לחם שתי סעודות, הנה הוא במוסכם עם דברי רבי אברהם אבן עזרא ורבי יונה אבן גנאח, שהרי קביים לרבי יונה הם ח' מאות זוז, ועשירית האיפה אליו גם כן ז' מאות וכ' זוז, ויהיו קביים קרובים לעשירית האיפה. ורבי אברהם אמר שהוא מאכל איש אחד, אם כן קביים הוא מה שיספיק לאיש אחד ביום אחד והמן לא היה נופל כי אם בבקר. [ופי' הר"מ לחם, משום דמיקרבא הניתיה] ואשמעינן ז"ל שאין דרכה של אשה לחזר אחר הריחים. ומעה כמו שליש דרהם אם הוא כסף צורי.
